סקאזי סופרסטאר

איך הגעת לטראנס?
"באתי מהפאנק, בתקופת הצבא הייתי בהרכב פאנק שנקרא סרטן השד, אבל הרגשתי שזה תקוע, שזה לא זז לכיוון שאני רוצה. אז החלטתי ללכת על הטראנס, התחלתי בדרך חדשה לבד, לא ידעתי לאן אני הולך".

מאילו אומנים אתה מושפע ביצירה שלך?
"אני אוהב מוסיקה אלקטרונית. אני מאוד אוהב את דפש מוד, את הכמיקל בראדרז, את מטאליקה אהבתי מאז ומתמיד, את  סיסטם אוב א דאון,ואת הפרודיג’י, להם גם עשיתי שני רמיקסים: ל"Out Of Space" (טראק רגוע יחסית שמופיע גם בדי.וי.די), ועוד טראק כועס במיוחד ל"Firestarter", משהו עצבני... האמת שאני מאוד מושפע דווקא מרוק, משם בא המזון למוסיקה שלי".

איך אתה רואה את הטראנס בעתיד?
"יש מגמה לחזור ל"לייב אקט" ולקטעים אינסטרומנטלים יותר – גיטרות, כלי מיתר, שירה. בכלל, הכי כיף ביצירה זה השילוב והחיבור בין הסגנונות השונים. כשאני יוצר, אני תמיד מנסה לחדש, זה לא שווה כלום בלי זה. אני תמיד אוהב לשלב מוסיקאים מרקעים שרחוקים מהטראנס, זה תמיד יוצא פצצה, וגם התהליך עצמו מאוד כיף".

לאחרונה באמת ביצעת שיתוף פעולה עם פישי, ובהופעה הקרובה אתה מארח את סאבלימינל, איך הגיע החיבור להיפ-הופ?
"פישי הוא המוסיקאי הכי טוב בעולם, נקודה. מקצוען אמיתי, כיף לעבוד איתו באולפן, הכל עובד מהר, חלק – לא יצא לי לעבוד עם מישהו כל כך מקצועי. הוא הפריסטיילר הכי טוב שיש בארץ ללא שום ספק. גם סאבלימינל הוא כישרון אדיר, אין ספק שהוא יוצר מאוד מקורי, אני בטוח שהחיבור בינינו יתגבש למשהו מאוד מעניין. כמו שאמרתי, הכיף הוא לקחת את הסגנונות השונים ולחבר ביניהם".

שונים מאד אפילו. אתה משלב ביצירות שלך מוסיקה קלאסית. איך שני העולמות הרחוקים האלה מתחברים?
"החיבור למוסיקה הקלאסית מאוד מעניין. אני מודה שאני לא מאזין למוסיקה קלאסית, אבל הכינור ובכלל כלי המיתר, יש בהם משהו מאוד כוחני, שמשתלב מאוד טוב עם המוסיקה שלי. זה יוצר אפקט אדיר. מי ששומע את זה מבין. בכלל, עם השילוב של הזמרים במופע, יהיה פה live מטורף. זו לא פעם ראשונה שאנחנו עושים את זה, עשינו את גם בברזיל, עם התזמורת הפילהרמונית של סאן פאולו, וזה היה מדהים".

איך נוצר הקשר עם Ami San?
"כשהגענו ליפן הוא היה בלהקת רוק, ומיד כשנפגשנו היה קליק. יש קליק כזה בין מוסיקאים, שאי אפשר להסביר אותו. כבר שם בטוקיו נכנסנו לאולפנים להקליט, אולפנים מדהימים, עם ציוד במיליוני דולרים, האולפן הכי מרשים שראיתי בעולם. אחרי ארבעה ימים, הקלטנו את "Never Again".

כשביצירה משתלבים הרבה גורמים מוסיקליים, איך נעשה תהליך היצירה? של מי המילה האחרונה?
"כל אחד מביא את היכולות. לכל אחד יש מה לתרום, זה לא שמישהו מחליט עבור כולם מה ואיך לעשות, היצירה נבנית בחיבור של הרעיונות של כולם – זה הקטע החשוב ביצירה יחד. בסופו של דבר, אני עורך את היצירה הסופית, ואני מקבל את ההחלטה, אבל היצירה נעשית ביחד".

מה חושבים על המוסיקה שלך בבית?
"ההורים בבית מאוד גאים. אני לא חושב שהם ממש אוהבים את המוסיקה. הם יותר בקטע של חוליו אגלסיאס, אבל הם גאים בזה שהבן שלהם מוסיקאי. האמת היא שאמא שלי מכירה את המוסיקה שלי, והיא אפילו מזהה אותה. פעם היא עברה בתחנה המרכזית, שמעה טרק מתנגן מאיזו חנות, וישר זיהתה שזה שלי. מדובר באישה דתייה בת 65. גם אבא שלי מאוד גאה, תמיד אוהב להחתים אותי על דיסקים בשביל הבנים של החברים".

בדי.וי.די אתה מציג את גישתך לבחורות באופן ישיר, ואת גישתך לסמים באופן פחות ישיר, אתה שלם עם החשיפה הזו?
"סמים אני כבר לא עושה, רק אלכוהול. בחורות אני אוהב, על זה אני לא מוותר".

אז אין טעם לשאול אותך מה אתה אוהב יותר, סאטלות או בחורות.
"אני אוהב מוסיקה, לא צריך שום דבר אחר. כשאתה גומר את הטראק זה אורגזמה, והיצירה של הטראק זו הסאטלה הכי טובה שיש. חוץ מזה כשאתה יוצר, אתה חייב להיות סחי, אי אפשר לפשל פה, מדובר בספירות מאוד מדויקות, בחיתוכים מדויקים, אין מקום לטעויות. אם לא הייתי עובד כך, הטראק היה יוצא צולע".

אז איפה באמת הבחורות הכי שוות בעולם?
"בישראל ובברזיל".

יש חברה?
"בכל מדינה יש אחת".

מאיפה הרעיון לדי.וי.די המיוחד?
"ראינו הרבה מאוד די.ווי.דים, של הרבה להקות, וזה היה משעמם. אפילו להקות שאני מאוד אוהב. הרעיון היה לקחת את הצופה לטיול איתנו, לתת לו לטעום מכל מיני הופעות. לכל הופעה יש אופי אחר, יש הופעות פתוחות, סגורות, עם כל מיני הרכבים, גם לכל קהל יש אופי אחר. האמת היא שלא היה קל לחיות מול המצלמה כל כך הרבה חודשים. בהתחלה ממש חששנו מהנוכחות שלה, אז עד שהתרגלנו הצלם שלנו היה מחביא אותה, ואז היה מנסה לדובב אותנו. היו הרבה קטעים שלא ידענו שמצלמים אותנו".

איך אתה מסביר את ההצלחה בעולם?
"אין לי מושג, אני לא יודע להסביר את זה. יכול להיות שהחיבור בין הגוונים השונים של המוסיקה, יוצר אפקט סוחף, בגלל זה אני אוהב את המוסיקה. בכל מקום שאנחנו נמצאים, אנחנו גם מושפעים מוסיקלית, אני תמיד מקפיד להיות ראש פתוח להכל. יש יצירות בהם אנו משלבים גם מוסיקה עממית כמו סמבה, ועוד כל מיני השפעות".

ואיך נולד הקטע של הדגלים בהופעות, וההערצה לישראל?
"בעולם הטראנס, ישראל ידועה כמעצמה, וכשהקהל רואה אותי, הוא ישר מזהה אותי עם ישראל, הוא לא עושה הפרדה. זה כמו בכדורגל, שכל מי שרואה את רונלדו ואוהב את רונלדו, אוהב גם את ברזיל".

אתה נתקל גם בעוינות בחו"ל?
"פעם אחת, בפריס, והאמת, אין לי חשק לנגן שם מאז. אבל מצד שני, יש גם הרבה אהדה ממקומות לא צפויים. אני יכול להגיד לך שהזמינו אותנו לנגן גם בירדן, וגם בדובאי".

וואוו. איך אתה מסביר את ההזמנה הזו?
"האמת, קצת מוזר לי הסיפור הזה. אבל אני מסביר את זה בכך שהמוסיקה פורצת גבולות. מוסיקה תמיד חיברה בין אנשים, היא יותר חזקה מכל פוליטיקאי".

ספר על המופע הצפוי בגני התערוכה.
"קודם כל, תהיה לנו שמיניית כלי מיתר – מצאנו את הבחורות הכי מוכשרות בארץ, והחיבור מדהים. כמובן גם סאבלימינל ומשפחת תאקט, אסף ביבס על קלידים, גלעד אברו בקונטרה בס וגיטרה בס ותמיר ברזילי בתופים. המופע יכלול גם מופע לוליינים. הולך להיות מופע חזק, שדופק מלמטה בלי להפסיק, הולך להיות משוגע".

צפוי לנו גם אלבום בקרוב?
"כן. האלבום הבא ייצא באמצע ינואר, סיימתי אותו לפני שבועיים, כשהייתי בארץ. הוא ייקרא "Total Anarchy", וכשמו כן הוא, שובר גבולות. הרבה להיטים כולל "היט אנד ראן" שהוקלט עם פישי ואמי סאן. האלבום הזה יהיה מושפע מהמון מקורות מוסיקליים, כמו סמבה, ועוד כל מיני השפעות שספגנו. בקיצור יהיה טירוף".

בסופו של דבר, האם אתה מתכוון להשתקע בארץ או בחו"ל?
"תמיד בארץ, אני מרגיש הכי טוב בארץ, למרות שיש מה לראות בעולם, ויש מקומות באמת יפים. אני באתי מהארץ, ואני תמיד זוכר את זה. אני גם לא יכול לוותר על חומוס, משפחה וחברים, אלו שלושה דברים שיש רק בארץ".

עוד משהו?
"חשוב לציין שאנחנו עובדים דרך לייבל שנקרא Chemical Crew, שהוא לייבל שלנו. לייבל ישראלי, אבל בינלאומי. אחד החזקים ביותר בעולם בקרב אומני הטראנס".