איגי וקסמן - ביוגרפיה

הקריירה המוסיקלית של מיה "איגי" וקסמן התחילה בסוף שנות ה-80 בירושלים, בצמד בשם היפוכונדריה עם נטע לאור. שתי הנערות המאוד צעירות שרו, ללא כל ליווי, כחימום בהופעות של נושאי המגבעת. מאוחר יותר ישי אדר, חבר הלהקה, הפיק אותן ויצר להן ליווי אלקטרוני מינימליסטי.
השלב המוקדם הזה בדרכה של וקסמן הסתיים מהר, ואחר כך היא עברה לתל אביב, שם הפכה לדמות מוכרת גם כדוגמנית וגם כסלבריטאית המככבת בטורי הרכילות, גם בשל קשריה עם מוסיקאים: היא הייתה חברה של חמי רודנר ואפילו התארחה בשירה בהופעות של איפה הילד.
עם רקע כזה, כשוקסמן החליטה לקחת את הקריירה המוסיקלית שלה ברצינות, הייתה ההתייחסות התקשורתית אליה מעט חשדנית ומזלזלת. אבל וקסמן דווקא הוכיחה שיש לה את זה: היא בהחלט זמרת ולא רק דוגמנית ששרה, היא כותבת שירים טובים ועובדת עם מלחינים מעולים, וכשהיא על הבמה היא מופיעה בביטחון ועוצמה. וקסמן היא זמרת רוק אמיתית ולא בובת פופ מתקתקה.
בראשית שנות ה-90 החלה וקסמן להופיע כזמרת במועדוני תל אביב ("רוקסן", "טריפ") כשאיתה להקת ליווי שכללה את אמיר וינצ'י ומאיר סרור בגיטרות, ישראל חדד בתופים ושרון הולצמן בבס.       ב-1994 הוקלט אלבום הבכורה של וקסמן, אדום, שיצא ב-1995. חמי רודנר הפיק מוסיקלית ועיבד את השירים יחד עם משתתפי התקליט: וקסמן, הגיטריסטים אלברט סופר מאלגנט ואמיר וינצ'י (שגם ניגן בשיר אחד בסקסופון) והמתופף אסף מרוז (מאיפה הילד). עוד השתתפו בהקלטות רודנר בבס וקולות, שלומי קינן בקלידים, אסף שריג ואורן קפלן בגיטרות וירמי קפלן בקולות. גם בכתיבת השירים שיתפה וקסמן פעולה עם קבוצה מכובדת של יוצרים. היא חידשה את "יש לי חברה" של נושאי המגבעת, שרה את "תהרוג אותי לאט" שכתב והלחין רודנר וכתבה מילים לכל שאר השירים. הלחנים היו של רודנר ("אשה כפויה" ו"סוף הטיול"), בסיסט אבטיפוס שרון הולצמן (ביניהם "אדום" ו"מאוד פרוע") ורם אוריון מנושאי המגבעת ("תישא אותי לאשה" ו"פחד"). בשיר "יומולדת" השתתפה וקסמן בהלחנה עם אוריון. את האלבום הפיק חיים שמש מ"הד ארצי" ורונן בן טל ניהל אישית. לשלושה משירי האלבום נוצרו קליפים: "תישא אותי לאשה" (ביימה שירי שחר), "אין לי מה לומר לך" (יריב הורוביץ) ו"מאוד פרוע" (יעל אלרוד).
ב-1995 נישאה וקסמן לרודנר, והוא תיעד את האירוע בשירו "אנחנו מתחתנים", שהופיע באלבום מסעותי עם עצמי של איפה הילד.
בסוף 1995 יצאה וקסמן לסיבוב הופעות ראשון, עם הרכב שכלל את צחי הר-נבו בבס, וינצ'י וערן רייס בגיטרות ואלעד כהן-בונן בתופים. ההרכב הזה שימש בסיס לאלבומה השני של וקסמן.
ב-1996 וקסמן שרה באלבום איפה הילד ? של להקת איפה הילד דואט עם חמי רודנר בשירו "רק בשביל לקבל חיבוק".                                                                                                 ב-1997 יצא אלבומה השני של וקסמן, לא מחכה יותר לדוור, שוב בהפקה מוסיקלית של רודנר ובעיבוד הנגנים. וקסמן כתבה את כל המילים, צחי הר נבו הלחין את "לא מחכה יותר לדוור", ושרון הולצמן הלחין את רוב השירים, ביניהם "בדרך למילווקי" ו"שיר הנגב". לצידו הלחינו שירים גם שי להב, אביתר בנאי, אסף שריג ורודנר. לשירים"בדרך למילווקי" ו"לא מחכה יותר לדוור" נוצרו גם קליפים, והאלבום זכה להצלחה גדולה.
באותה שנה הקימה וקסמן את להקת המזדיינות, בה היא היתה המתופפת ואיתה ענבל פרלמוטר בבס ושירה וטל גורדון ואסי לוי בשירה וגיטרה. הלהקה עשתה חזרות אחדות והתפרקה.
ב-1998 היא חידשה את "מילים יפות" (מ' ול' דני סנדרסון) של גזוז לאלבום עבודה עברית.
בסוף 2000 הושלם אלבומה השלישי של וקסמן, בעדינות, בהפקה מוסיקלית של טל שגב. רודנר היה אחראי לקונספט והפקת שירה, וקסמן כתבה את כל המילים, ובין המלחינים היו ערן רייס ("צופה בך"), שגב ("עוד קצת"), צחי הר-נבו ("כוכבים ושמים"), עובד אפרת ("בעדינות") וגם יהלי סובול ("מי שידע אותה ידע"), שגם הצטרף בשירה.
לאחר שתיקה ארוכה חזרה וקסמן להקליט, ובשנת 2005 הוציאה סינגל בשם "תמיד אוהב, תמיד נפגע". הסינגל, שנכתב על ידי וקסמן והולחן על ידי הולצמן, בישר את בוא אלבומה החמישי מסתובבים, עליו עבדה משך שלוש שנים עם עופר קורן, גיטריסט להקת אלג'יר.