איפה הילד - ביוגרפיה

נגן הבס והזמר חמי רודנר, יליד 1964, והגיטריסט והזמר אסף שריג, יליד 1968, שניהם מקיבוץ גבעת ברנר, הקימו באמצע שנות ה-80 להקה עם הגיטריסט יובל צמח והמתופף עומר דגני. איחוריו של המתופף לחזרות הלהקה היו מקור ההשראה לשמה: איפה הילד.
ב-1989 עברו רודנר ושריג לתל אביב וצירפו אליהם יוצא קיבוץ נוסף, הגיטריסט אופיר בר עמי מחניתה, יליד 1970, ואת המתופף החיפאי אסף מרוז (שניגן בקילר הלוהטת ובאבטיפוס).
בתל אביב מצאו החברים שפה משותפת (אהבה לרית'ם-אנד-בלוז אנגלי ונויז אמריקני) עם חברים ב"גל החדש" של הרוק הישראלי, ירמי קפלן, אסף אמדורסקי, ג'נגו ואחרים. למרות מוצאם הקיבוצניקי והעובדה שהיו בעצם די אאוטסיידרים בעיר, הפכו חברי איפה הילד סמל לרוק השינקינאי, עם המוסיקה והרכילויות (מי פגש את מי בפאב "המדבר") הנלווים לו.
ראשית שנות ה-90 הייתה תקופת פריחה ברוק הישראלי וחברות התקליטים, בעיקר "הד ארצי", חיפשו כישרונות חדשים. איפה הילד הייתה ממבשרות התקופה. ב-1990 יצא לאור שיר ראשון שלה, "אחד אלוהים", באוסף נענע, אך הלהקה נזקקה לעוד שנתיים של הרבה הופעות (בעיקר במועדון "רוקסן", ביניהן כאלה בהן התארחה זמרת צעירה ואלמונית, איגי וקסמן) בטרם הוחתמה על ידי חיים שמש ל"הד ארצי". משם העניינים התחילו לרוץ: יובל שפריר הפיק את אלבום הבכורה שלה, זמן סוכר, שיצא ב-1993, והלהיטים שטפו את הרדיו (וגם את תוכניות הקליפים של התקופה): "אמריקה קרובה", "מה שעובר עלי", "העצב שלה", "נפלת חזק", "השמיים הגבול", "אחד אלוהים" ועוד. שיר אחד בלט מאד בייחודו למרות שלא היה להיט גדול: "כנפיים, אינך שומע", שהלחין אסף שריג למילים של אביו, יוסף שריג ז"ל, מג"ד בשריון שנפל.
בפברואר 1993, כשהתקיימה הופעת הבכורה החגיגית של איפה הילד בגבעת ברנר, היא כבר הייתה להקה מוכרת ומצליחה. חיזוק נוסף למעמדה זה קיבלה הלהקה כשהוזמנה שלושה חודשים לאחר מכן לחמם את הופעתו של בוב דילן ב"היכל התרבות" בתל אביב.
זמן סוכר הפך לאלבום זהב, אך מתוך ההצלחה הציצה גם בעייה: שריג ורודנר כתבו ושרו את רוב שירי הלהקה, מרוז ובר-עמי היו שותפים מלאים ביצירת הצליל שלה, ובכל זאת חמי רודנר, עם הפה הגדול שלו (תרתי משמע), הפך לכוכב העיקרי של הלהקה, כזמר וכותב רוב השירים וכדוברה העיקרי.
באלבום הבא של הלהקה, שדים, שיצא ב-1994, נעשה ניסיון להמשיך את הקו המצליח של האלבום הראשון (שוב יובל שפריר כמפיק מוסיקלי), אך גם לתקן את המשוואה איפה הילד =חמי רודנר. מעורבותו של אסף שריג בכתיבה ובהלחנה גדלה מאוד (הוא הלחין שבעה שירים, ביניהם הלהיטים "לבן בחלום שחור", "השדים הירוקים" ו"מישהו שומע אותי") וגם אופיר בר-עמי כתב והלחין שני שירים (ביניהם "אהובה הקטנה"). גם לרודנר נשאר מספיק מקום לביטוי (הוא כתב מילים לחלק מהשירים האלה ויצר עוד שישה שירים, ביניהם "ישראליאנה"), והניסיון ליצור תחושת דמוקרטיה עלה יפה וגם השתלם: האלבום שדים זכה להצלחה גדולה עוד יותר מקודמו והגיע לזהב תוך חודשיים.
במקביל לפעילותו באיפה הילד הפיק רודנר באותה שנה את אלבום הבכורה של חברתו איגי וקסמן, אדום. חמי גם הלחין לאלבום את "אשה כפויה" ו"סוף הטיול" (מ' איגי וקסמן) ו"תהרוג אותי לאט" (מ' חמי רודנר). בהקלטות ניגן רודנר בבס ואיתו חבריו לאיפה הילד: אסף מרוז בתופים, אסף שריג בגיטרה (בשיר אחד) וגם אופיר בר-עמי קיבל תודה על העטיפה.

בשנה שלאחר מכן הקליטה איפה הילד את אלבומה השלישי, מסעותי עם עצמי. שריג ורודנר התחלקו שוב ביצירת השירים, ואת הבולטים בהם יצרו יחד: "הביאו את הסתיו" ו"נביא השעמום" (מ' רודנר, ל' שריג). גם איגי וקסמן השתתפה בכתיבת שיר אחד ("כובע כחול"), ורודנר תיעד את יחסיו איתה בשיר סטייל "הבלדה על ג'ון ויוקו": "אנחנו מתחתנים". ההפקה המוסיקלית של האלבום הייתה של יובל בנאי (וחברו למשינה שלומי ברכה התארח בקלידים בשיר "זוהי סדום"), אך משום מה לא המשיך האלבום את שרשרת ההצלחות של קודמיו. הכישלון היחסי השפיע לרעה על היחסים בין החברים ואיפה הילד עברה משבר. אופיר בר-עמי עזב את הלהקה כדי להקדיש זמן ללהקתו משחררי הסעיף, אסף שריג הפיק מוסיקלית את אלבום הבכורה של להקת אלג'יר (וגם ניגן בהקלטתו בשיר אחד) ואחר כך נסע ללונדון בכוונה להקליט משיריו באנגלית. חמי רודנר החל לעבוד על שירים לאלבום הסולו הראשון שלו ונראה היה שאיפה הילד הגיעה לסוף דרכה.
אך בהמשך 1996 חזרה הלהקה לפעילות ואלבום הסולו של רודנר הפך לאלבום של איפה הילד.
הלהקה הקליטה את האלבום (שנקרא איפה הילד?) עם גיטריסט חדש, שיף (שפריר) ערד, ועם שריג שחזר מחו"ל ואף הוסיף לחנים משלו (ל"גלגל את החלום", "גולשי החלומות" וגם לשיר באנגלית,

"Spinning Lights"). רוב השירים בכל זאת היו של רודנר, ביניהם "רק בשביל לקבל חיבוק" (שהוא שר בדואט עם איגי וקסמן), "עכשיו אני לא מוותר", "הולך רגל", "לאן לאן", "לילות לבנים" ועוד. בהפקה המוסיקלית של האלבום השתתפו איפה הילד ושי להב (ממופע הארנבות של דוקטור קספר), שגם ניגן בהקלטות בקלידים שונים. האלבום הוקדש לזכרו של יצחק רבין ז"ל.
אחרי הוצאת איפה הילד?  הופיעה הלהקה בהרכבה החדש במשך כשנה, הופעות שלא זכו להצלחה רבה וקירבו את הלהקה בפעם השנייה אל סופה. הם הופיעו פעם בחודש ב"לוגוס" (הופעות מאוד מוצלחות), אך היה ברור שאיפה הילד גמרה את סיפורה. רודנר היה עסוק בפרויקטים אחרים, ביניהם הפקת אלבום הבכורה של נמרוד לב והקלטת "לילה" (מ' ול' שלום חנוך) לעבודה עברית, ושריג הקליט באנגלית עם הרכב שנקרא Elbow, ואחר כך TOXIC LUCY ובסופו של דבר (בשנת 2000)THE WALKIE TALKIES.
באמצע 1998 הוחלט לתת תוקף רשמי לפירוק איפה הילד בהופעת פרידה ובאלבום אוסף. לכבוד הפירוק הקליטה הלהקה גרסת כיסוי ל"Moonage Daydream" של דיוויד בואי ושלושה שירים חדשים: "ונוס בטריינינג" (מ' חמי רודנר, ל' חמי רודנר ואסף שריג), "היא לא יודעת לשתות" ו"כולם רוצים חבר" (מ' ול' חמי רודנר). כמעט עשר שנות פעילות הסתיימו במופע חגיגי במועדון "אלנבי 58" בתל אביב, שבו אירחה הלהקה את אביב גפן, ירמי קפלן, יובל בנאי, אופיר בר-עמי ואיגי וקסמן, ובאלבום האוסף מישהו שומע אותי ובו 18 ממיטב להיטיה וגם דיסק בונוס עם השירים החדשים ועם עוד ארבעה שירים בהופעות חיות. כי יותר מהכל, בסופו של דבר, איפה הילד הייתה להקה של הופעות חיות ובהן הגיע הביטוי שלה לשיאו.

ב-2001 התאחדה הלהקה בהרכב מלא (עם אופיר בר עמי ושיף ערד) במופע למען חברת התקליטים "סאנשיין" של חיים שמש. בהמשך השנה התאחדה הלהקה למספר הופעות נוספות, ביניהן במופע משותף עם מוניקה סקס. הלהקה גם הקליטה שיר חדש לכבוד האיחוד: "שלום עם עצמי" (מ' רודנר, ל' שריג). במקביל להופעות האיחוד יצא אלבומה של THE WALKIE TALKIES ושירים ראשונים מאלבום הסולו השני של רודנר.