ביום חמישי האחרון בתיאטרון ירושלים קיבלנו דוגמא מצוינת לעובדה שמוסיקה יכולה לקרב לבבות ולגשר על פערים, גדולים ככל שיהיו. אנסמבל היונה אירח במסגרת פסטיבל העוד את מאיר בנאי וברי סחרוף למה שהתברר כמפגש מוסיקלי מרתק ביותר.
אווירה צנועה עם נגיעות של קודש אפפה את האולם כבר בהתחלה, כשהחברים החלו לנגן יחדיו פיוטים עתיקים ושקטים עם העוד המכשף של אליהו דגמי והניי המקסים של איתמר שחר. המנגינות נעו בין תפילות מוכרות בעיבודים חדשים כמו "אדון הסליחות" לבין שירי משוררים קדומים כמו ר' ישראל נג'ארה. בין לבין שיתפה המנהלת המוסיקלית של האירוע, חביבה פדיה, את הקהל בתחושותיה ובמעשיות קצרות שהתחברו לשירים.
גולת הכותרת של הערב המיוחד הזה הייתה כמובן שיתוף הפעולה של הנגנים הוותיקים מהאנסמבל עם מאיר בנאי וברי סחרוף. הראשון עלה לקראת אמצע המופע, אחרי שהקהל כולו כבר נכנס לאווירה הפיוטית והצליח לרגש עם תפילה מהימים הנוראים ("בשעת הנעילה").
אחר כך התפנה בנאי, חמוש בגיטרה אקוסטית, לשלושה שירים משלו. "שער הרחמים" ו"גשם" התחברו יפה מאוד אך עם כל הכלים המיוחדים מסביב והליווי הקולי של יהודה עובדיה פתיה, בנאי עצמו לא הגיע לעוצמות הקול אליהן הוא מגיע בשירים המקורים. הוא היה יכול להרעיד בקולו את המקום, כיאה לתפילת גשם אמיתית, אך העדיף לתת למנגינות את מרכז הבמה ולא להתבלט בקולו. השיר השלישי השמח יותר, "כשהיום עולה" עורר את המופע מחדש וסיים את תפקידו של בנאי במופע זה באווירה אופטימית.
המופע המשיך באותו קצב והתחמם לקראת הדובדבן האמיתי של הערב. ברי סחרוף (שכבר שיתף פעולה בעבר עם האנסמבל) עלה מחויך והרגיש כמו בבית. אין מתאים מסחרוף לנגן עם חבורה של מוסיקאים יהודים/ אתניים/ דתיים, לא רק בגלל שהצלילים האוריינטלים זורמים אצלו בדם לצד הדיסטורשנים כבר כל כך הרבה שנים. משהו בדמותו, קולו, הכריזמה השופעת שלו וכמובן השירים הנפלאים שכתב, שמדברת לאנשים מכל רקע.
סחרוף הוא מוסיקאי בנשמתו, שמשתף פעולה מתוך אהבה למוסיקה, בדיוק כמו החברים שניגנו סביבו בהתרגשות כה רבה. אין לו בעיה לתת את הבמה למי שצריך ולתבל מכישרונו היכן שצריך. קולו המנסר נשמע יופי בתפילות העתיקות והכניס את החספוס והלכלוך שהיה חסר. ההרכב ניגן את "לב שלם" (ביצוע ענק), "עבדים" ו"עוד חוזר הניגון" שנשמעו רעננים לגמרי בעיבודים החדשים. סחרוף החליף את הגיטרה האקוסטית בגרץ' החשמלית, האדומה והנוצצת שלו ופשוט נהנה מכל רגע. חשוב לציין גם את נגן הילינטנבור והקונטרבס, נאור כרמי, שהפליא במנגינותיו לכל אורך המופע ובמיוחד בעיבודים לשיריו של סחרוף.
אפשר לסכם את המפגש כמופע מוצלח ביותר שעובד הרבה על הנשמה והרגש ומצליח לחבר בין מזרח ומערב, קודש וחול, רוקנ'רול ומוסיקה אתנית יהודית ולהוציא הרבה – הרבה חיוכים מהאומנים המשתתפים והקהל הרב.
הוסף תגובה