ברי סחרוף

ברי סחרוף התחיל לנגן בגיטרה בגיל צעיר, קודם מוסיקה ישראלית (החלונות הגבוהים) ואחר כך פופ ורוק מחו"ל. חלומו כנער, כפי שהיטיב לבטא בשיר "כמה יוסי", היה לנגן בגיטרה בלהקת רוק (כמו שלמה מזרחי מהבמה החשמלית) ולהגיע אל "הדבר האמיתי" בעיר הגדולה בצפון, כלומר לתל אביב. באמצע שנות ה-70 הוא כבר גר בתל אביב, ובתיכון ניגן עם חברים (ביניהם רמי פורטיס) ובלהקת קוסמוס (עם אדר אבישר בקלידים, גיל לדין בתופים ואחרים). בספטמבר 1975 הופיעה הלהקה לראשונה על במה, במועדון הרוק ב"בית לסין". שבוע לאחר מכן התקיים שם "מפגש עלית", בו קוסמוס הפכה, עם יוסי מר-חיים ודני ווב בסינטיסייזרים, ללהקת חלום קוסמי, שניגנה רוק "חללי" בסגנון טנג'רין דרים.

כששירת בצבא הייתה הגיטרה מאוחסנת מתחת למיטה והוצאה רק בשעות הפנאי. אחרי השחרור הוא הופיע קצת עם פורטיס, אך שניהם חשו שמקומם אינו במוסיקה הישראלית ונסעו לאמסטרדם עם סמי בירנבך ונטי וייסמן. ב-1980 הוא הצטרף עם בירנבך ופורטיס לנגנים הולנדיים להרכב בשם S.O.B, שפעל זמן מועט בלבד, אך הספיק להשתתף בתחרות להקות צעירות (בה הגיע למקום אחרון), והונצח בתקליט בשיר שכתב בירנבך והלחינו וייסמן וסחרוף (שגם שר): "Wanted".
ב-1981 פורטיס חזר ארצה ואילו סחרוף נשאר בהולנד והקים את להקת מינימל קומפקט עם מלכה "יויו" שפיגל בבס וקולות רקע ובירנבך בשירה ומילים. יחד עם נגנים אורחים הוקלט מיני-אלבום (עם  "Static Dancing") והלהקה הוחתמה לחברת התקליטים "קראמד דיסקס".
ב-1982 הצטרף לשלישייה המתופף מקס פרנקן והוקלט אלבום הבכורה, One By One. סחרוף היה שותף בהלחנת כל הקטעים, ניגן בגיטרה, סינטיסייזר, כינור ותוף סנר ולראשונה לא הסתפק בקולות רקע אלא שר (ב-"Disguise"). באלבום בלטו השירים "It Takes A Lifetime, "Babylonian Tower" ושילוב ראשוני של מזרח ומערב בחידוש ל"אורחה במדבר". זיקה נוספת לנוף ילדותו הייתה בקטע "בת ים", מתוך מוסיקה לבלט שהקליטה מינימל קומפקט ב-1983 ויצאה באלבום Made To Measure  -Volume 1.
בשנים הבאות היה סחרוף כוח מוביל במינימל קומפקט, בעיקר מאחורי הקלעים ומתוך עמדה של לימוד סודות המקצוע: הפקה מוסיקלית, עבודה באולפן, נגינה בהופעות וחיים בלהקה.
ב-1984, במהלך הקלטת אלבומה Deadly Weapons (עם "Not Knowing", "The Well" ולהיטה הגדול "Next One  Is Real"), הצטרף פורטיס כגיטריסט נוסף, אך סחרוף, שניגן גם בקלידים ובצ'לו, נשאר עם תפקידי הגיטרה העיקריים. כך היה גם ב-1985 באלבום Raging Souls (בהפקת קולין ניומן), עם "My Will", "Autumn Leaves", "Sananat" ו"When I Go", וב-1986 בפסקול "Fuck Your Dreams This Is Heaven", בו הקליט סחרוף עם הזמרת ניקי מונו גרסה ל"רוקדת יחפה" של פטי סמית, ועם מינימל קומפקט ומונו את שיר הנושא של הסרט, "מרתון". הלהקה הקליטה גם את "עדיין אני עצוב" של ציפורי החצר ו"מאוחר בלילה" של סיד בארט.
את הקלטותיה הבאות הפיקה מינימל קומפקט עם אורי ברק: האלבום שירי מהגרים (עם חידוש      ל-"Immigrant Song" של לד זפלין) ומוסיקה לבלט ותוכנית רדיו, Lowlands Flight. אחרי אלבום נוסף ב-1987, The Figure One Cuts, וסיבוב הופעות גדול ב-1988 (מתוכו יצא תקליט הופעה בצרפת) הגיעה הלהקה לסוף דרכה.
בתקופת מינימל קומפקט ביקר סחרוף פעמים אחדות בארץ והתארח בפרויקטים שונים של פורטיס. בשנים 1983 - 1985 הוא ניגן בפסנתר בהקלטות ז'אן קונפליקט, וב-1986 הופיע עם פורטיס ועם איתמר נוימן בסינטיסייזר, מקס פרנקן בתופים, יובל מסנר בצ'לו ומשה לוי בפסנתר.
באחד מביקוריו בארץ נעצר סחרוף על החזקת קוקאין וישב זמן מה בכלא.
ב-1988 החלו פורטיס וסחרוף לעבוד בחו"ל על שירים להרכב חדש, Foreign Affair. בזמן העבודה הציע ניצן זעירא לפורטיס להוציא תקליט בעברית. סחרוף הוזעק כמפיק והקליט במהירות ובמינימליסטיות אלבום עם שירים שפורטיס כתב תוך כדי צפייה בטלוויזיה באירופה, סיפורים מהקופסה. בסוף השנה יצא האלבום, שהיה פרויקט משותף של השניים: פורטיס כתב ושניהם הלחינו יחד את רוב השירים, פורטיס שר וניגן בגיטרות וסחרוף שר וניגן בגיטרות, קלידים ובס. רוב שירי התקליט הפכו ללהיטי רדיו, ביניהם "אין קשר", "תחנה סופית", "בבוקר של קטיפה", "חתול מפלצת", "שקיעתה של הזריחה" ושיר שסחרוף היה הסולן בו, "באוויר". את "אין קשר" ליווה קליפ חדשני, שהיה ההתחלה במסורת של קליפים לשירי פורטיס וסחרוף.
אחרי הוצאת סיפורים מהקופסה יצאו פורטיס וסחרוף (עם גיל סמטנה, ז'אן-ז'ק גולדברג ויובל שפריר) להופעות, שנמשכו רוב 1989. באותה שנה יצאו שני שירים שלהם באוסף נענע מספר אחת, "שועל במנוסה" ו"חלום כחול", ויצא גם East On Fire, אלבומה של פורין אפייר, בהפקת גילס מרטין, עם להיטים כמו "Sandania", "Jounia" ו"Ghosts Can’t Run Away".
באלבום הזה סחרוף היה כבר יותר דומיננטי בשירה והיה סולן בחלק מהשירים. סחרוף ופורטיס השתתפו גם בכל מיני הופעות מיוחדות (ביניהן תיקיות של רונן בן טל), וסיימו באוקטובר 1989 את סיבוב ההופעות "סיפורים מהקופסה" במופע חגיגי בו התארחו משה לוי ומלכה שפיגל.
בראשית 1990, אחרי בכורה ב"רוקסן", יצאו סחרוף, פורטיס וחבריהם להופעות באירופה, הפעם כפורין אפייר.
בהמשך השנה יצא האלבום ?1900, הפעם תחת הכותרת פורטיס סחרוף. סחרוף הפיק מוסיקלית והלחין עם רמי פורטיס מילים שפורטיס כתב. שניהם שרו וניגנו בגיטרות וקלידים, ואיתם גיל סמטנה, ז'אן-ז'ק גולדברג ויובל שפריר. סחרוף שר סולו ב"ניצוצות" ו"הפוך", וכן בלטו באלבום השירים "אמריקה", "חלום כחול", "אין קץ לילדות", "נעליים", "יהלומים לנצח" ועוד. האלבום סימן צעד נוסף במעבר של פורטיס-סחרוף מהשוליים אל הקונסנזוס, והייתה לו השפעה רבה על גל להקות הרוק הצעירות של התקופה. ביטוי נוסף להתקרבותם של השניים למוסיקה הישראלית המקובלת היה בשיר שהלחינו ושרו עם יהונתן גפן, "ואלס עם מתילדה".
בתחילת 1991 התקיימו מופעי איחוד / פרידה מהקהל הישראלי של מינימל קומפקט.
ב-1991 יצא הכל או כלום, אלבום הבכורה של סחרוף, שעדיין הושפע בצלילו ובסגנונו מהשותפות עם פורטיס, אך נתן לסחרוף הזדמנות ראשונה להלחין ולשיר בכל השירים. לשני שירים כתב סחרוף גם מילים, עם פורטיס ("למעלה") ועם פורטיס וסמי בירנבך ("לחץ"). בין השירים שנכללו באלבום היו "אמונה עיוורת" ו"חלליות" (מ' פורטיס), "ערב חולה" (מ' ערן צור), "השומר של הגן" (מ' דן תורן), "שם יש" (מ' יונה וולך), והמפתיע ביותר: "אינני אוהב אותה" (מ' שאול טשרניחובסקי). לאלה צורפו חידוש ל"האיש שבקיר" העתיק ושני קטעים אינסטרומנטליים בהם נתן סחרוף לגיטרות לשיר, "חתולים" ו"הכל או כלום". לחלק מהשירים ("חלליות", "השומר של הגן", "אינני אוהב אותה") נוצרו קליפים חדשניים, שסייעו בהפיכתם ללהיטים גדולים. חלקם בוצעו גם בסיבוב ההופעות של פורטיס-סחרוף, בו הם הופיעו בליווי סמטנה בבס, שפריר בתופים, רונן שפירא בקלידים ובמשך זמן קצר גם סיגל קלרמן בגיטרה.
בראשית 1992 יצא אלבומו של פורטיס להתראות בחלומותי, ובו היה סחרוף שוב שותף לכל הלחנים עם פורטיס (שכתב את כל המילים), אך הפעם העיבודים וההפקה היו משותפים לשניהם ולסמטנה ושפריר. האלבום הצליח פחות משני הקודמים לו, אך הניב בכל זאת להיטים אחדים: "איזה מין מין?", "אנ'לא יכול", "האיש שאין לו שם", "הנה בא השקט" ו"התופת".
באותה שנה, בפרויקט חידושי שירים של גלי צה"ל "שוב יוצא הזמר", חידשו פורטיס וסחרוף את "דבש" של פורטיס, ומה שיותר הפתיע, את "כאן" שכתב עוזי חיטמן לאורנה ומשה דץ. סחרוף הפתיע גם כשעיבד והפיק שירים ליגאל בשן: "פינה שקטה", "חופש זה כשאת אתי" ו"עמוק בלב".
במקביל לכל פעילויותיהם האחרות, פורטיס וסחרוף הופיעו יחד מאז 1984. ב-1992 החליטו השניים להיפרד באלבום הופעה (שהוקלט באפריל ב"צוותא"), כשהגיטרה מנסרת את הלילה, ובהופעות סיום, שהתקיימו בדצמבר. האלבום המשובח כלל את מיטב להיטיו של פורטיס, לפני ועם סחרוף ("אמריקה", "אינקובטור", "אין קץ לילדות", "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", "חתול מפלצת", "חלום כחול", "המוות אינו מחוסר עבודה" ועוד), ואיפשר גם לסחרוף להזכיר חלק מלהיטי הסולו שלו: "הפוך", "באויר", "אינני אוהב אותה", "השומר של הגן" ו"ניצוצות".